מארי קירי שמרה על דעתה ועל תפקידה כחוקרת. הילדים, ובכן, הם התחלפו בין היותם עם אמם, עם אביהם, פייר, עם דודה ... אבל המחקר נמשך ובאפו לחדשות, ואם החישובים שלהם היו נכונים, היה משהו שפולט קרינה 400 גדול פי פעמים ועוד פי 800 מאורניום.

יש לציין כאן כי בני הזוג קירי היו תמיד מחויבים לחינוך בנותיהם. מארי קירי הייתה מודעת היטב לקושי בחוסר השוויון בחינוך בין גברים ונשים. פייר שוב הפך לתמיכה חשובה, לא רק למחקר אלא למשפחה. עד שבשנת 1906 החליט הגורל לקחת את זה. תאונת דרכים קטלנית לקחה את חייו של פייר. ביומנה האישי של מארי קירי כתבה: “הכל נגמר, פייר ישן את שנתו האחרונה מתחת לאדמה; זה הסוף של הכל, הכל, הכל ".

אם מצד אחד הייתה טרגדיה, מצד שני היה קשר הדוק יותר בין האם לבנותיה. וגם האמון באנשים אחרים שעזרו לטפל בקטנים בזמן שהיא סיימה את המחקר.

ובשנת 1911 זכתה מארי סקלודובסקה קירי בפרס נובל השנייה שלה, הפעם בכימיה. מארי קירי מצאה שני אלמנטים חדשים: רדיו ופולוניום, שפלטו קרינה גדולה יותר מאורניום.